שינויים

'''בעיה סוררת''' (מאנגלית: '''wicked problem''', לעתים מתורגמת גם כ'''בעיה נבזית''') הוא תיאור לבעיה שהנסיונות לפתור אותה לאורך זמן אינם מצליחים ואף מולידים בעיות חדשות. [[מערכת סבוכה|מערכות מורכבות ]] נוטות לייצר בעיות מסוג זה, ולכן ההתמודדות איתן מחייבת [[חשיבה מערכתית]] שיטתית וכן התנסות בהתערבויות ממוקדות תוך בחינה מתמדת של השלכות ההתערבות.

#[[קובץ:Wickedproperties.jpg|לא ממוסגר|טקסט=|שמאל|358.976x358.976px]]'''לא ניתן לייצר הגדרה פורמלית ומוסכמת של מהות הבעיה (ההגדרה של בעיות נבזיות היא בעצמה בעיה נבזית)''' - בניגוד לבעיות שהמדע וההנדסה מיטיב להתמודד עימן, שהן בעיות שיש אודותיהן הגדרה פורמלית מוסכמת וכן מידע המבהיר את אופי הבעיה, בעיות סוררות הן כאלו שההגדרה של הבעיה והמידע אודותיה שלובים אלו באלו. כלומר, הגדרת הבעיה היא זו שבתורה תוביל לאיסוף המידע ולא להפך. מאחר והבעיה הסוררת היא למעשה הפער בין המצב הקיים לבין המצב הרצוי (הפתרון) פירמול של הבעיה יחייב לחולל את כל הפתרונות האפשריים (מה שכמובן לא ניתן לעשות).

* '''בעלי העניין''' - לכל סוגיה ציבורית יש בעלי עניין רבים מאוד, הן מקרב המשרדים והרשויות שאוחזים בתחומי אחרית חופפים, והן מקרב הציבור. הנוכחות של כל אלו מקשה מאוד על קביעה של יעדים ברורים המשקפים תיעדוף של נושא אחד על פני משנהו. בעולמות העסקיים לעומת זאת, בעלי המניות מועטים (בחברות פרטיות) או שהם פועלים באמצעות נציגות דירקטוריון מצומצמת (בחברות ציבוריות). מצב זה מאפשר לקבוע יעדים המשקפים תיעדוף ברור. באותו אופן, בעולמות הביטחוניים שרשרת הפיקוד ברורה וסגורה, ואמנם בעלי העניין רבים אולם ההשפעה שלהם על קבלת ההחלטות עקיפה מאוד. אחת הסיבות לכך שמפקדים אינם נתפסים כ״משרתי ציבור״ באותו מובן שלאורו פקידים נבחנים קשורה בכך שהם לא פועלים ישירות על בעלי העניין שלהם (הציבור) אלא מגינים עליו מגורם אחר. במצב זה, לציבור יש לגיטימציה פחותה להתערב ביעדים ובתפיסות של הפיקוד הצבאי. * '''שקיפות''' - ערך השקיפות תופס בעשרות השנים האחרונות חשיבות הולכת וגוברת ביחס לעשייה בסקטור הממשלתי. השקיפות נתפסת כמסייעת לצמצום שחיתויות והטיות וכן לשיפור המקצועיות של הגופים הנבחנים, אולם היא מקשה מאוד על יצירת מיקוד יעדים ברור שתמיד כרוך בטרייד-אוף בין אינטרסים ומוטבים. הקושי מתקיים לא רק בשלב הצבת היעדים, אלא אפילו ביכולת לנהל אודותיהם דיון מעמיק. בעולמות הבטחוניים והעסקיים בהם ערך השקיפות מוגבל בכלים חוקיים של סודיות היכולת לנהל דיון ולקבוע יעדים נסתרת מעין הציבור באופן שמקל מאוד על יצירת מיקוד אפקטיבי. * '''אחריות רב-ממדית''' - האחריות של הממשלה היא על כלל תחומי החיים במדינה. בשל כך, היא מתקשה מאוד לנסח מדיניות חדשה הכוללת שיפור של תחום חיים אחד הבא באופן ישיר על חשבון של תחום אחר (למשל בהסטת תקציבים משמעותית מעולמות הרווחה לחינוך או להיפך). לעומת זאת, בעולמות העסקיים האחריות של החברה נוגעת רק למוצריה, ולשירותים שהיא מספקת, והבחירה לתעדף מוצרים רווחיים יותר היא חלק אינהרנטי מהניהול של החברה. בעולמות הביטחוניים, האחריות על הבטחון הקשורה באופן ישיר לחיי אדם מאפשרת לרוב לדון בבעיה הבטחונית מבלי לשקול לעומק את ההשלכות על תחומים אחרים. * '''היעדר מדד הצלחה מוסכם''' - בעוד שבתחומים העסקיים מדד הצלחה ברור מאוד (שורת הרווח), ובתחומים הביטחוניים הוא נוטה להיות לרוב בהיר גם כן (הבטחת שלום האזרחים, שימור אינטרסים מוגדרים והוא גם נגזר מפעולות ברורות של הצד השני) ברוב הסוגיות הציבוריות אין מדד הצלחה מוסכם. למעשה, בשל ריבוי בעלי העניין והאחריות הרב ממדית כמעט ולא ניתן לקבוע מדד הצלחה כזה. * '''[[גבולות המערכת]]''' - בעוד שגבולות המערכת העסקית או הבטחונית נוטים להיות מובנים למדי (גבולות המערכת העסקית מוגדרים למשל ב[[מודל 5 הכוחות של פורטר|מודל 5 הכוחות]]) הגבולות של האתגר הציבורי עמומים ונוטים להתרחב כל העת. למשל, אם אנו מתחילים מסוגיה בעולמות הרווחה אנחנו מהר מאוד יכולים להגיע לסוגיות משנה קשורות מעולמות הכלכלה, התעסוקה, ואפילו למגמות בתחומי הכלכלה והגיאופוליטיקה העולמית. מצב זה תורם הן לקושי להבין ולהגדיר את הבעיות והן ליכולת להתמודד איתן מבלי לייצר זעזועי משנה באיזורים אחרים. * '''מהות האתגר - פעולה במערכות סבוכות ומסתגלות''' - ההיבט המשמעותי ביותר הוא המציאות הסבוכה של העשייה הציבורית. מאחר וכמעט כל הסוגיות הציבוריות שלובות אלו באלו, ומאחר והמערכת האזרחית מגיבה ומשתנה לאור ההתערבות הממשלתית, בהגדרה תהיינה תופעות לווי בלתי צפויות לפעילות הממשלתית. היבט זה מתקיים גם בעולמות העסקיים והבטחוניים (השוק מגיב, המתחרים והיריבים מייצרים הפתעות וכן הלאה) אולם היכולת להתמקד בתחום אחד (כנגזרת מההיבטים האמורים לעיל) מהווה בלם זעזועים משמעותי.

כפי שתואר לעיל, התופעה של בעיות סוררות נובעת מהקושי להבין ולהגדיר את המציאות ומהדינמיות של המציאות ביחס למענים המוצעים. מענה אפקטיבי יחייב להתמודד עם שני ההיבטים הללו באופן שיטתי. להלן נתאר באופן מתמציתי מספר היבטים המסייעים לפיתוח מענה רלוונטי במציאות המתוארת.  ===מחיפוש אחר פתרון להתוויית מענה מתמשך ===ההישגים בעולמות המדע וההנדסה מובילים אותנו לחשיבה במונחים של פתרונות. אבל לבעיות סוררות, בהגדרה, אין פתרונות. המעבר לחשיבה ב[[מושג|מושגים]] של מענה מסייעת לנו להבין שיש להניע פעולות למול האתגר אך בפעולות אלו לא יהיה כדי לפתור את את האתגר אלא ליישב אותו לזמן מה (resolution, not solution) או לאפשר את הפעולה הבאה.  === יצירת מפה מערכתית של השפעות ===החשיבה התוצאתית ההנדסית (כמו זו המגולמת ב[[המודל הלוגי|מודל הלוגי]]) מנסה לבחון כיצד כל הפעולות שלנו יובילו להשפעה ממוקדת וברורה והיא מקשה עלינו להבין את השפעות המשנה וכן את המשתנים המתערבים שיובילו לשיבוש הפעילות שלנו. [[מפת ידע|מפה]] של השחקנים, האינטרסים, המתחים והזיקות יסייע לנו לנתח יותר טוב את [[גבולות המערכת]] הממשיים באופן שיקל עלינו להעריך את פוטנציאל ההשפעה הממשי.  === בניית תשתית בטוחה לחשיבה ===<br /> === לבחון את סוגיות העומק === === ניהול מתמשך (לחכות לתגובה) ===