המודל הרציונלי

המודל הרציונלי הוא מבנה עקרוני לקבלת החלטות, שרווח בעיקר בתחומים של מדיניות ציבורית. המודל מתאר מבנה לינארי של קבלת החלטות המתחיל בזיהוי של התופעה הבלתי רצויה (תב״ר) איתה אנו רוצים להתמודד, עובר דרך הגדרת הבעיה, עיצוב חלופות לפתרון הבעיה ובחירת החלופה הנכונה.

ליבת המודל

תיאור נוסף של המודל הרציונאלי, מתוך Principles of Management by University of Minnesota

למודל תיאורים מעט שונים בספרות (למשל - האם שלב בחירת הקריטריונים קודם לעיצוב החלופות או עוקב לשלב זה), אולם העיקרון הבסיסי זהה - המודל חותר לגיבוש תהליך קבלת החלטות המבוסס שהוא חף ככל הניתן מהטיות, ובוחן לעומק את החלופות השונות שעל הפרק, את הקשר של אלו לבעיה הנדונה, ואת הקריטריונים לבחירת החלופה הרצויה.

המודל מתבסס על ההנחה כי הצגה מפורטת ומעמיקה של חלופות וניסוח ברור של הסיבות לבחירה בהן מובילה לקבלת החלטות שיש לה בסיס רציונאלי. המודל הוא על כן מודל ״נורמטיבי״ (כלומר מתאר את אופן תהליך קבלת ההחלטה הרצוי) אולם בפועל מעטים התחומים והמערכות שתהליך מעין זה באמת מתקיים בהם. הפערים ברלוונטיות וביישומיות של המודל הובילו לעליית מודלים חלופיים לקבלת החלטות, בניהם מודל ״פח האשפה״ שמבקשים לתאר את האופן שבו החלטות מתקבלות בפועל בארגונים.

השלבים של המודל

נתאר להלן את המבנה הלינארי של המודל לפי השלבים השונים (כאמור - במקומות שונים הוצע לסדר את השלבים באופן שונה מעט אולם ההבדלים אינם מהותיים לרוב):

1. תופעה בלתי רצויה

אי הנוחות במצב הקיים / במה שעלול להתפתח ללא מעורבות

• יש לתאר באופן ממוקד ת הגורם לאי הנחת במצב הנוכחי או במציאות שעלולה להתהוות מתוכו
• רצוי לתרגם (באופן כמותי ככל הניתן) את המשמעות של אי הנחת למונחי פגיעה ברווחה
• כדאי לסקור את נסיונות לערוך שינוי במדיניות שלא צלחו וסיבת כשלונן

צ'ק ליסט לאפיון תופעה בלתי רצויה:

• הסכמה רחבה שהמצב אינו אופטימלי
• ניסוח התב"ר מוביל בהכרח להבנה שהמצב לא רצוי
• קיימת אפשרות למדוד/להמחיש/לתת אינדיקציות לפגיעה ולהיקפה על פני זמן ובהשוואה לארגונים/מצבים דומים
• ניסוח משפכי שאינו מצריך נימוק – המצב הבלתי רצוי עולה לבד מהנתונים

2. הגדרת הבעיה

המנוף לשינוי / המפתח להפחתת התופעה

• הצבעה על פקטור משמעותי בגינו מתקיימת הפגיעה ברווחה שתוארה
• המטרה: לבחור סיבה ולשכנע שהיא משמעותית, שניתן להתמודד איתה, ושטיפול בגורם הרלוונטי יצמצם את הפגיעה ברווחה בסבירות גבוהה

צ'ק ליסט להגדרת בעיה

• הגדרה בהירה, תמציתית, משכנעת ונובעת מתיאור הרקע
• הבעיה שהוגדרה אחראית לתב"ר וטיפול בה יצמצם אותה (הצגת גיבוי אמפירי ותיאורטי הקושר בין הבעיה לתב"ר)
• ניתן להתמודד איתה (וגם תואמת אינטרסים ומשאבים של הלקוח)
• קיים מגוון חלופות לטיפול בבעיה שהוגדרה

3. עיצוב חלופות

אפשרויות לצמצום התב"ר במרחב הגדרת הבעיה

• הצעות שונות מאותה משפחה לטיפול בבעיה שהוגדרה
• יישום כל חלופה (בפני עצמה) יצמצם את התופעה הלא רצויה
• ביסוס משכנע (מבוסס אמפירית, תאורטית - רציונלית) של הקשר בין חלופה לצמצום התופעה "אם נעשה כך וכך, יקרה כך וכך"
• מפרט חלופה מצביע על מהלך ישים, תחום, כולל מטרות ותקציב מוגדרים

צ'ק ליסט הגדרת חלופות

• ביצוע החלופה גורם לצמצום התופעה הבלתי רצויה
• קיימת זיקה להגדרת הבעיה – פותרת, מצמצמת או מפחיתה את עוצמת הבעיה
• חלופת אמת (עצמאית) – נבחנת מהחלופות האחרות במהות, בתפיסה או בתמריץ ליישום
• מפרט מלא של החלופה המאפשר הבנה ברורה של השינוי לעומת המדיניות הנוכחית

4. עיצוב הקריטריונים והערכת חלופות

הגדרת קריטריונים להשוואת בין החלופות בדגש על צמצום התב"ר

• קריטריונים מתואמים עם רווחת הציבור (צמצום התופעה, עלות, ישימות, השפעות חיצוניות ועוד)
• מהווים מתווך לוגי (ובכך פחות מוטה) בקבלת החלטה הנכונה
• הערכה של כל חלופה לפי הקריטריונים שנבחרו

צ'ק ליסט לעיצוב הקריטריונים

• בחירת קריטריונים המכווינים לחלופה שתשפר את רווחת הציבור = צמצום התב"ר
• הנמקת הבחירה בקריטריונים ומידת חשיבותם היחסית (משקולות)

5. המלצת מדיניות

ביסוס החלופה הנבחרת בראי רווחת הציבור

צ'ק ליסט בחירת חלופה מועדפת

• ביסוס הערכת החלופות באמצעות מידע תיאורטי ואמפירי, בנצ'מרקים רלוונטיים הצגה סופית והנמקה של המלצת המדיניות בהתאם לקריטריונים

הבעיות במודל

המודל נלמד בבתי הספר למדיניות ציבורית כאבן יסוד לכל תהליך מדיניות, אולם למול בעיות מערכתיות מורכבות (רוב הבעיות המשמעותיות איתן מתעסק המגזר הציבורי הן בגדר בעיה סוררת - Wicked Problem) הוא חסר כמה נדבכים:

1. לינאריות - המודל סובר כי תהליך קבלת ההחלטות יכול ורצוי שיהיה מאורגן לפי שלבים. בפועל, תהליכי קבלת ההחלטות, ובייחוד ככל שההחלטה משמעוית יותר, נוטים להיות כאוטיים, מעגליים, ועשויים לקפוץ לפנים או לחזור לאחור, וכן להתחיל בכל שלב.
2. היעדר הכרה בקדימות של המודלי המנטליים - ההבנה כי תפיסות, פרדיגמות או מה שכונה במודל הקרחון ״מודלים מנטליים״ משפיעים עמוקות על קבלת ההחלטות שלנו מערערת את האפקטיביות של המודל. בייחוד בנדבכים הבאים:
   1. הגדרת הבעיה היא שאלה נורמטיבית - הגדרת תופעה ציבורית כבעיה, כלומר כתופעה בלתי רצויה (תב״ר) מחייבת לדון במה רצוי. הרצוי במרחב הציבורי הוא תמיד בעל משמעויות ערכיות ופוליטיות, אבל האופי הלינארי והכמו-מקצועי של המודל הרציונלי לא מאפשר לדון באלו. לכן כמעט תמיד הגדרת הבעיה תהיה מאוד טכנית או כזו שמעלימה את הממדים הערכיים הקונטרוברסאליים שבה
   2. תיאור החלופות וגיבוש הקריטריונים מוגבל לכלים שאנו מכירים - אנו מתקשים לעסוק בתופעות, בעיות או חלופות המצויות מחוץ למודלים המנטליים שלנו, לא יכולים באמת לצפות את האפקטים והאפקטים הנלווים (side effects) ועל כן ההיבט הרציונאלי שעליו הדגש מושם בסימן שאלה.

המשמעות של היבטים אלו היא שאם אנו לא יכולים לדעת הכל מראש, אם אנו שבויים בקריטריונים שאולי אינם רלוונטיים, הרציונליות של המודל הרציונלי מתערערת.

לאור האמור, היו שהציעו כי המודל הרציונלי רלוונטי רק כאשר ניתן להגיע לוודאות מספקת ביחס לחלופות, כלומר ניתן לאסוף את המידע הנדרש ולעבד אותו, וכן שיש מספיק זמן וחשיבות מספקת כדי להניע את התהליך המורכב.

המודלים המנטליים בתהליך הרציונאלי

אם עיצוב מדיניות אפקטיבית מחייבת להרחיב את המודל המנטלי הרלוונטי בתחום המדיניות כדי לקדם מדיניות מבוססת ואפקטיבית יותר כדאי לבחון את השיקוף של המודל המנטלי בשלבים השונים של התהליך:

האתגר של חשיפת התופעה הבלתי רצויה

מה נחשב תופעה בלתי רצויה? כיצד נבין כי בתחום אחריותנו מתקיימת כזו? כאשר מדובר בנושא המצוי בשיח ציבורי ניתן להסתמך על העיסוק הציבורי, לסוגיו השונים, להבנת הבעיה. אבל רבות מהסוגיות הציבוריות אינן מצויות בדיון ציבורי ער אף שהשפעתן על האינטרס הציבורי רחבה. בהנתן שמשרדי הממשלה עסוקים בסוגיות רבות, הם עלולים לפספס תופעות בלתי רצויות רבות, או לבחור להתמקד באלו שהדיון הציבורי סביבן מעלה אותן לסדר היום, ולא בהכרח באלה החשובות ביותר. בהסתמך על המודל של מסגרת קינפין, אנו סוברים כי אין תחליף להבניה של מה שמכונה במודל גישוש (probe) כתהליך מתמשך שבו אנשי הממשל מצויים בחיכוך מגוון מול היבטים בתחומי אחריותם כדי להרחיב את מגוון התופעות אליו הם חשופים, ולאפשר להם לתעדף את הסוגיות בהם יבחרו להתמקד והתזמון הנכון לכך.

האתגר הקוגניטיבי של הגדרת הבעיה

לא נוכל לפתור את הבעיות שלנו באותה צורת חשיבה בה השתמשנו כאשר יצרנו אותן (אלברט איינשטיין)

המודל מבדיל במידה רבה של צדק בין הזיהוי הראשוני של התופעה הלא רצויה לבין ההגדרה בפועל של הבעיה איתה אנו מבקשים להתמודד. הבחנה זו קשורה בכך שהחיווי הראשוני של הבעיה והניתוח שלה מציגים לא פעם היבטים נבדלים. אולם ההבנות של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מהעשורים האחרונים מלמדות שההבחנה הזו לא מספיקה. אנחנו נוטים להגדיר את הבעיה לפי מה שמוכר לנו, באופן שפוגע עמוקות בהמשך התהליך. כדי להיות מסוגלים לחשוף את הנחות היסוד בהן אנו עושים שימוש, אנו צריכים כלים קוגניטיביים למסגור מחדש (reframing). הכלי של חקירה גנואולוגית, לצד כלים של ביקורת מושגית מספקות סיוע לתהליך זה באופן שמגדיל את הסיכוי שלנו להגדיר את הבעיה לא רק במונחי הפתרון שאנו כבר מכירים.

דוגמה: מעורבות הורים בעשייה החינוכית בבתי הספר

מערכות החינוך בעולם עוסקות בשנים האחרונות בתופעה בלתי רצויה של מעורבות הורים בעשייה החינוכית. המסגור הראשוני של הסוגיה נוגע לרוב בכך שהמעורבות הגוברת של הורים בפעילות בתי הספר פוגעת בתפקוד בתי הספר. ניסוח זה הוביל להצעת חלופות ממרחב הידוק הנהלים על מעורבות ההורים או בבניה של מנגנוני ניהול קונפליקט. רק באמצעות ניתוח גנאולוגי של מערכת היחסים בין ההורים ובתי הספר מובן כי אנו ניצבים בפני שינוי עומק משמעותי, המייצר הבדל בין מערכת חינוך מהעידן התעשייתי לבין חינוך בעידן פוסט-תעשייתי. מובן שבמצב החדש יש בו יתרונות ואתגרים, והגדרת הבעיה צריכה להשתנות לשאלה כיצד ניתן למצות את הפוטנציאל של המעורבות ההורים מבלי לפגוע בתפקוד בתי הספר.

האתגר הקוגניטיבי של גיבוש החלופות

גם מרחב החלופות שלנו לרוב מאוד מצומצם. אנו מכירים אופני התערבות מסויימים שנקטנו בהם בעבר, ומתקשים מאוד לייצר חלופות חדשות לגמרי. לא פעם החלופות מתוארות כ״חלופה מצומצמת״, ״חלופה מורחבת״ ו״חלופת ביניים״ (שהיא כמובן החלופה הרצויה). אנחנו נדרשים לפעול בשלב זה בחשיבה ״גילויית״, שנשענת על תהליכים קוגניטיביים שונים מאלו הנוגעים להגדרת הבעיה (שהם יותר אנליטיים).

מחקרי בנצ׳מרק נועדו לפרוץ את הבעיה המתוארת על ידי סקירה של אפשרויות פעולה מגופים ומדינות אחרות. אולם ללא הבנה של אתגר המסגור הקוגניטיבי לרוב נכנסות החלופות של הבנצ׳מרק לאותה מסגרת תפיסתית קיימת. כדי להפוך את הלמידה מהתנסויות של גורמים אחרים לתהליך מעשיר ומרחיב יש לקדם תהליך שכונה על ידי ד״ר צבי לניר ״התמרה״. ההתמרה מתקיימת כאשר בוחנים מקרה אחד בכל פעם ואת הדמיון והשוני בין ההקשר הרחב של החלופות הנבחנות ביחס למצב שלנו.

כאשר אנו מבינים כי קיימת חלופה חדשה אנו לא פעם מבינים מחדש גם את הבעיה. למשל - אם אנו עוסקים בבעיה של תפקוד לא יעיל של שירות ממשלתי, אנו עשויים להגדיר את הבעיה כ״חוסר יעילות״ ולקדם תהליכים בתחום הניהול והתהליכים. אולם מרגע שמתגבשת חלופה המציע מענה המבוסס על טכנולוגיה המחליפה את השירות המדובר, יתכן והבעיה תוגדר כ״היעדר דיגיטציה״. הגדרה זו תכווין אותנו למרחב חלופות חדש ומדוייק יותר לפתרון הבעיה.

השפעה: האתגר של בחירת הקריטריונים

כאשר אנו פועלים במבנה לינארי הקריטריונים נובעים לרוב מהגדרת הבעיה. אולם רוב הסוגיות הממשלתיות משפיעות אלו על אלו, ולו בהיבטי התקציב. שאלת היסוד, על כן, בבחירת הקריטריונים לבחירה היא מידת ההשפעה של החלופות. מידה זו אינה אחת: לכל חלופה יש השפעה ישירה, רצויה, ועלולה להיות לה השפעה עקיפה ולעתים בלתי רצויה. לכן, חלק משמעותי מהצבת הקריטריונים חייבת לנבוע מהתהליך האנליטי של בירור החלופות. אנו נדרשים לדון במציאות שבה החלופה תקודם ובאופן שבו המערכות יגיבו לחלופה זו.

דוגמה: רפורמת ״מע״מ אפס״

מדינת ישראל מקדמת חלופת מדיניות לחיזוק כח הקניה של זוגות צעירים בתחום הדיור באמצעות רפורמת מע״מ 0. השאלה היא האם חלופה זו לא תוביל לתיקון שוק שיוביל לעליה נוספת במחירי הדיור.

בחירת החלופה: אתגר היישומיות

תהליך בחירת החלופה הנכונה מוצג במודל הרציונלי בצורתו הבסיסית כקצה של משפך, כך שאם התקיימו תהליכים נכונים בשלבים הקודמים קבלת ההחלטה צריכה להיות פשוטה למדי. בפועל, שלב קבלת ההחלטה הוא המורכב מכל השלבים הקודמים ולא פעם הוא פורם אותם לאחור ומוביל את המערכת לתהליך מחודש. אגפים לתכנון מדיניות במגזר הציבורי מכירים היטב את התופעה של תכניות שהושקעה בהם חשיבה רבה ולא צלחו את הדיון עם הדרג הפוליטי או עם משרדים מקבילים שמצויים בתחום אחריות חופף.

שלב בחירת החלופה - וככל שהסוגיה מורכבות יותר מבחינה מבנית או פוליטית - מחייב תהליך בפני עצמו. במסגרתו מקבלי ההחלטות ושחקני הווטו נדרשים לעבור לפחות חלק מהתהליך של המודל הרציונלי בעצמם, גם אם באופן מזורז. כדי שזה יקרה אנו צריכים להיות גמישים מספיק כדי להיות מסוגלים להכניס את המשוב שלהם לתוך החלופות, כך שהם ינכסו את המענה כשלהם. נדבך זה אינו רק פוליטי. מי שמצויים בתפקידי קבלת החלטות לרוב מביאים ניסיון רב מאוד לסוגיה, גם אם הם מתקשים להציף ולהציג אותו. הניסיון הזה נדרש בייחוד בהיבטים של הנעת הפתרון בפועל. גילום ההערות וההבנות שלהם בשלב המענה חיוני כדי להפוך את הפתרון ליישים, אפקטיבי ורלוונטי.

לקריאה נוספת

• בעיה סוררת (Wicked Problem)
• קבלת החלטות
• המודל הלוגי
• מודל אסטרטגי מערכתי

הערות שוליים

יש שותפים רבים לכתיבה במאגר הידע. מאמר זה נכתב ברובו על ידי יותם הכהן ונעמה שוהם. ניתן לצטט אותו באופן הבא:

יותם הכהן ונעמה שוהם, המודל הרציונלי, מאגר הידע של דואלוג, 2020.

הטקסטים במאגר הידע מוגשים תחת רישיון CC-BY 4.0 וניתן לעשות בהם שימוש חופשי כל עוד ניתן קרדיט וקישור למקור.