7,737
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
==חזון גלוי לעומת חזון סמוי==
{{תמונה|http://blogreutheb.files.wordpress.com/2012/09/d7aad79ed795d7a0d794-d79cd791d79cd795d792-11.png|חזון כתמונת עתיד ידוע שמסייעת להתמודד עם אינספור אי-ידיעות בדרך. מתוך בלוג ראות|300}}
[[ייעוץ אסטרטגי ]] החותר לניסוח חזון ברור מתייחס להיבט הגלוי של החזון. לפי גישת דואלוג לארגונים, הרובד המכריע בארגונים איננו זה [[המוצהר]], אלא [[הקיים]] הסמוי לרוב מן העין. ארגונים מכילים תמיד היבטים רבים שהנם סמויים מן העין המאפשרים את הפעולה המשותפת בארגון. בין היבטים אלו ניתן לזהות גם חזון לא מוצהר שנוכחותו מאפשרת לעובדים בארגון לשתף פעולה למען מטרות שאינן נוכחות בהווה (זהו חלק מרכזי מן [[הסוד הארגוני]].
החזון [[המוצהר]] והחזון [[הקיים|הסמוי]] מקיימים יחסי גומלין ענפים. '''במצב בריא,''' הם מזינים זה את זה, כאשר החזון המוצהר מאפשר לבטא היבטים מן החזון הסמוי, לנתח אותם בכלים מודעים, להפיץ אותם ברחבי הארגון ואף החוצה, ומתוך כך להשפיע על החזון הסמוי, המניע את העובדים בפועל. '''במצב משברי''', הקשר בין החזון הגלוי והסמוי נפרם, ומתוך כך מתחוללים כמה תהליכים הרסניים:
:* '''העיסוק בחזון הופך להיות מלאה''' - הדיון החוזר ונשנה בחזון איננו מחובר ל[[בינה]] הארגונית (הידע המעשי) ולכן העיסוק בו נובע יותר מידע מוקדם ומטיעונים לוגיים. דיונים מן הסוג הזה גורמים להתנתקות של העובדים מן הדיון באופן שפוגע בנוכחות הכללית בתוכו.
:* '''החזון המוצהר הופך ללא רלוונטי''' - שני ההיבטים האמורים אותם מחולל החזון (שילוביות ורתימה) אינם יכולים להתקיים במקום שבו החזון איננו מתייחס לקיים בארגון. תהליך ההתנתקות גורם לכך שהחזון עצמו מנוסח באופן שחורג לגמרי מן הרובד הקיים, ובכך שיח החזון נכנס ללופ הרסני של ניתוק מן הארגון.
כאשר ארגונים מגיעים למצב מעין זה, ברוב המקרים מה שיידרש הוא דואלוג (דיון מתוך עשייה אפקטיבית) ולא המשך הדיאלוג שאיננו מוביל לתכלית כלשהי. מתוך שיקום האמון בתהליך העשיה ניתן להחזיר את האמון בדיון ומתוך כך גם לשוב ולנסח חזון.
==היכן החזון המוצהר חיוני?==
החזון המוצהר, כחלק מכך שהוא כלי ליצירת החזון הסמוי, נדרש בכמה מקרים טיפוסיים שונים, בניהם: