שיתוף פעולה
שיתוף פעולה, כאחת הדרגות של פעולה משותפת במערכות, מתייחס לרמה שבה הגורמים השונים פועלים יחד לקידום מטרה משותפת, על בסיס הייתרונות הייחודיים של כל אחד מן הגורמים.
שיתוף הפעולה מצריך מכל אחד מן הגורמים להבין את היכולות הייחודיות שהוא מספק בתהליך, ואת היכולות שאין בידיו אך האחר יכול לספק עבורו. זאת, בשונה מן התיאום שם היכולות משותפות לכולםף ובשונה מן השילוביות שם לא היכולת הייחודית אלא ההיתוך של הגישות השונות הוא התכלית.
בשל האמור, שיתוף הפעולה מצריך משאבי זמן לפיתוח היכולת המשותפת. עם זאת, יכולת קשורה תמיד לפעולה שמבקשים לפעול יחד, ועל כן ניתן להגיע למימוש שיתוף הפעולה מתוך מתווה העשייה.
| צורת הפעולה המשותפת | ייחודיות | הנחות יסוד | יעילות | בעיות |
|---|---|---|---|---|
| תיאום | חלוקת גזרות פעולה נבדלות (למשל בין רופא עור לאורתופד או בין יחידה אחת לאחרת בפס ייצור).
מתאים בייחוד לעבודה במרחב הפשוט |
|
יעילות גבוהה - אין צורך בדיון על חלוקת העבודה |
|
| שיתוף פעולה | מיצוי היכולות הקיימות של השחקנים השונים במשותף לטובת השגת מטרה משותפת.
מתאים לעבודה במרחב המורכב. |
|
אפקטיביות גבוהה על חשבון יעילות - הגורמים השונים ממצים את יכולותיהם הקיימות אך התהליך המשותף מצריך עבודת סנכרון יקרה. |
|
| שילוביות | יצירת יכולת מערכתית חדשה המבוססת על היתוך הנכסים הייחודיים של הגורמים השונים.
השילוביות קריטית בשלבי עיצוב המערכה. השגת השילוביות היא הבסיס של ניהול מערכתי מכוון אפקט. צורת פעילות הרלוונטית במיוחד למרחב הסבוך. |
|
מהלך יקר בשעות עבודה וקשב ניהולי, אך הוא מעצים את היכולת להשיג אפקט משמעותי בסביבה סבוכה וכאוטית. |
|
קישורים חיצוניים
- למה צריך את מושג השילוביות - ד"ר צבי לניר, מערכות 401, יוני 2005.