ההדחה מבוצעת אוטומטית
אמנם רק 50 שנים חלפו בין לבין, אבל נדמה שלמדנו מעט מדי בין אירועי ה-6 וה-7 לאוקטובר. רשימת הכשלים המתפרסמת מדי יום מהדהדת שוב ושוב את המלחמה ההיא. הבעיה היא שרק בעולם של דיסני רגע הכישלון הופך להיות רגע דרמטי של שינוי. הדמויות הבדויות מכירות בטעות, ומנסות ככל יכולתן לייצר דרכי פעולה וחשיבה רלוונטיות ואפקטיביות יותר. בחיים האמיתיים לעומת זאת, אנחנו נוטים לרוב ליפול שוב ושוב לאותן תבניות חשיבה שהובילו אותנו לכשל.
בפוסט מתחילת המלחמה עסקתי בטראומת יום כיפור וההשלכות שלה על החשיבה האסטרטגית בישראל עד היום. נראה כי במובנים רבים הדרך בה אנו מגיבים להפתעה הנוכחית מעוצבת ברוח הטראומה ודרכי הפעולה שגיבשנו בעקבותיה. גם תהליכים שנראים לכאורה כמו קבלת אחריות או הפקת לקחים הם טקסים שהם חלק מהתנהגות חזרתית כפייתית. משום מה אנו מקווים שיובילו הפעם לתוצאות שונה. אנחנו אוחזים מהר מאוד בהתנהגויות שאימצנו אי אז, אלו שועדת אגרנט קיבעה לנצח נצחים: זהו מחדל, ולמחדל יש אחראים, כלומר אשמים, והאשמים צריכים להיות מודחים.
תפיסת ההדחה האוטומטית מניחה כי הכשלון המתבטא בתוצאות שלעינינו הוא מבחן החושף לעין כל את חוסר הכשירות של הנושא בתפקיד. כלומר ההנחה היא שבעל התפקיד התרשל בתפקידו, בין אם בתפיסה לפיה יש עליו אשמה משפטית (איתי ברון, ראש חטיבת המחקר באמ״ן לשעבר, כתב את עבודת התזה שלו על האחריות המשפטית של קצין המודיעין) ובין אם בתפיסה כי הכשל מוכיח כי לאותו אדם אין ולא תהיה היכולת הנדרשת להתמודד בעתיד עם שאלות דומות.
ההנחה הנלוויית להנחות אלו היא שאלו שלא כשלו הם הטובים ביותר לתיקון הכשל. הנחה זו בעצם נועלת יחד את ההבנות האמורות: הבעיה אינה של המערכת אלא של פרטים במערכת. שיקול הדעת של אותם פרטים הוא שלהם בלבד, ולכן החלפתם היא פתרון הבעיה.
החיל שלמד, החיל שלא למד
כשהתגייסתי לחיל המודיעין סיפרו לנו שהחיל קיים תהליך הפקת לקחים שהוטמעו ויגנו עלינו בבוא היום. אם רק נלמד אותם היטב לא ניפול באותו בור בו נפלו קודמינו. ״שננו את ה׳סימנים המעידים׳ למלחמה!״ התרו בנו. ״הפרידו בין כוונות האויב ויכולותיו!״ הוסיפו. ועוד אמרו – ״ערכו דיוני התרעה, וצוותים אדומים, וקדמו ׳פלורליזם מחקרי׳״. וכן על דרך זו – ״אמצו ׳צניעות מחקרית׳ וקבלו ׳דעה אחרת׳ ועימדו על ׳חובת ההתרעה האישית׳״. והיו שטענו שיש לדון בסבירויות ולא בפסקנות, ויש שטענו שיש לעודד אלימינציה של אפשרויות על פני היסק (אינדוקציה) מהעבר.
ככל שבגרתי הבנתי שכל מה שתואר כלקחים שהופקו מן המלחמה הם למעשה רעיונות שפותחו בארצות הברית בשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים. רוב המנגנונים הללו אפילו הוטמעו בחיל המודיעין הישראלי לפני המלחמה. יחד עם ההבנה הזו היתה שלובה ההבנה ששאלות היסוד ביחס להפתעה, דוגמת ההסתמכות שלנו על התרעה אסטרטגית, לא נשאלו מעולם. העובדה ששאלת ההתרעה עצמה לא נדונה באופן ביקורתי הובילה את מדינת ישראל שוב ושוב להסתמך עליה ולהיות מופתעת מאפשרות ההפתעה עצמה (״איפה היה המודיעין ב-7.10?!״ – כנראה איפה שהוא היה בכל הפתעה אסטרטגית אחרת בהיסטוריה).
הלמידה של חיל המודיעין היתה למידה טראומטית – היא לקחה אותו לאחור, גרמה לו להתחפר במנגנונים שהובילו אותו לכשל מראש והקשתה עליו מאוד לחשוב מחדש על תפקידו וייעודו בעולם. זו למידה שמונעת מאשמה, מחשש אישי מכשלון, ומהצורך בהחזרה מיידית של תחושת השליטה שאבדה. המהירות שבה חיל המודיעין שב לתפקוד מלא, כמעט ללא שינויים דרמטיים במבנה החיל, בהכשרתו, בשיטותיו, מעידות יותר מכל על הלמידה הבסיסית שלא התקיימה.
אבל היה חיל אחר שכשלונו היה אפילו קשה וכואב יותר במהלך המלחמה ובכל זאת הצליח לחולל למידה מהיסוד מתוך הכשלון. חיל שהבין שכל מה שהוא עשה במלחמה היה לא רלוונטי. זאת, לא באשמתם של אנשים ספיציפיים ולא בשל החלטות שגויות של מעטים, אלא בשל חוסר רלוונטיות של המערכת כולה. מפקד החיל הזה, בניגוד לאופיו, ולתרבותו, הוציא הנחיה שלא לכתוב תחקיר רשמי על מלחמת יום כיפור. תחקיר הוא אמנם מנגנון מעולה למציאת כשלים במסגרת מה שכבר עובד, אבל כשמשהו מתגלה כשגוי מהיסוד, כמבוסס על הנחות יסוד שהופרכו, צריך להמציא דברים מחדש. חיל האוויר המציא את עצמו מחדש לאחר המלחמה.
והיו לחיל האוויר את כל הסיבות שלא לבצע למידה: המודיעין כשל, מכת המנע שהיתה אמורה לייצר עליונות אווירית לא אושרה, ובכירי הצבא והמדינה קיבלו החלטות שגויות ביחס להפעלתו. ובכל זאת חיל האוויר נכנס לתהליך שבסופו נוצרה תפיסת הפעלה חדשה לגמרי, עם יכולות חדשות לגמרי, שאפשרה לחיל להכריע בתוך שלוש שעות את חיל האוויר הסורי ומערך ההגנה האווירי שלו שהוצב בבקעת הלבנון בפרוץ מלחמת לבנון הראשונה.
ברקע ללמידה המוצלחת של חיל האוויר היו סיבות רבות, אבל אי אפשר לנתק אותה מכך שמי שכשל הוא מי שתיקן. בעוד שבכירי אמ״ן הודחו כמעט כולם, ותחתם התמנו אלו שלא נשאו עימם את מבוכת הכשלון, בכירי חיל האוויר, ובראשם האלוף בני פלד מפקד החיל נותרו על כנם. בהובלת פלד שהמשיך לפקד על החיל בארבע השנים שלאחר המלחמה, נכנס החיל לתהליך בניין הכח שעיקרו היה שינוי בסיסי כמעט בכל ממד: בשליטה, במודיעין, באמל״ח, בשיטות ועוד.
שינוי טרנספורמטיבי של מערכות מבוסס כמעט תמיד על שילוב של משבר עמוק המוליד מבוכה ומנהיגות אמיצה שמאפשרת שינוי. ההדחה האוטומטית של בכירים שעמדו בראש מערכות שכשלו מונעת בטווח הזמן המיידי את מנוע השינוי הראשון, ומייצרת לאורך זמן בכירים חסרי אומץ ונטולי המנהיגות הנדרשת לשינוי. בני פלד הוכיח שאי אפשר להפסיק את המנגינה הזו אבל גם שאפשר להפוך אותה למנגינה אחרת לגמרי.
לתקן כאחד שהבריא, כאחד שחלה.
הסיפור של חיל האוויר צריך להיות גם הבסיס לשאלת ההדחה האוטומטית במהלך ולאחר המלחמה. השאלה היחידה הרלוונטית היא האם הדמות הבכירה יכולה להוביל את המערכת שהיא עומדת בראשה ללמידה ושינוי. כדי להוביל ללמידה כזו אדם נדרש לאומץ – קודם כל כלפי עצמו ותפיסותיו. נדרש אומץ תפיסתי ומוכנות להיות מאותגר על ידי כל מי שנושא את המורשת הגדולה שהוכחה כלא רלוונטית. מוביל הלמידה והשינוי נדרש גם ליכולת הנעה שהיא שונה מאוד מהנעת אנשים לקרב או למשימה – עליו לטעת באנשיו את היכולת והמוכנות לדמיין אפשרויות אחרות ואז להסתער יחד ולבד על מימושן של האפשרויות האלו.
הדיון במערכת הצבאית עושה לנו חיים קלים. שאלות היסוד שעלו בסערה מאדמת מערב הנגב ב-7.10 נוגעים כמעט בכל מערכת חיים בישראל – מכוחות הביטחון וגופי הממשלה, עבור בשאלות המגזר העסקי והחברתי, וכלה בסוגיות יסוד של התרבות והרוח של העם היושב בין הירדן והים. האומץ לאתגר את מי שהיינו לא מצוי בהכרח אצל הנושאים בתפקיד רשמי. האירוע הטראומטי עלול להוביל אותנו לפוסט טראומה שייקח לנו שוב יובל שנים לצאת מתוכה אבל גם יכול לחולל צמיחה פוסט טראומטית, הלאה ומעבר למכאובי ומבוכות העולם שהתקיים כאן עד ה-6.10. כמעט על כל אחד ואחד לשאול את עצמו מה היתה המחלה. רק מתוך כך, רק מתוך המוכנות לדעת כי חלינו, נוכל להבריא את כולנו לאורך זמן.
הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה
הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ
כְּעַל שִׁעוּר רַע
עַל מַה שֶׁהָיָה
כְּעַל עֹנֶשׁ
הַרְחָקָה
עֲמִידָה בַּפִּנָּה
נוֹקְאַאוּט בַּסִבּוּב הָרִאשׁוֹן
תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא
כְּאֶחָד שֶׁחָלָה.החיים שיש לך, יונה וולך
תמונת הנושא ״ההדחה מבוצעת באופן אוטומטי״ צולמה בשירותים במגדל המטכ״ל בקריה.
אם אינך מועבר אוטמטית, לחץ על ה-קישור
פרסום: 2023-11-20T22:07:00
כותב: יותם הכהן
קטגוריות: ביטחון לאומי בלוג מנהיגות וניהול
תגיות: הפתעה הפתעה בסיסית למידה למידה בסיסית מחדל מלחמת יום כיפור שינוי