שינויים

אף שהחזון חייב להגיע מתוך [[חילוץ]] של הידע המעשי הקיים, מתקיימת קפיצה ([[מסגור מחדש]]) בין הניתוח והחילוץ לבין החזון. תהליך החילוץ מספק את הלגיטימציה הארגונית לחזון המתגבש, אך קפיצת אמונה היא זו המספקת את ההשראה הנדרשת. הפשטות והעמימות של החזון אמורות לסייע בהטמעתו לאורך זמן. עם זאת, ההטמעה החשובה ביותר של החזון נובעת מפעולות ממשיות ההופכות אותו מגלוי ומדוקלם לסמוי ומניע בפועל. == סיכום: מבט מחודש על תפקיד החזון ==החשיבה הארגונית הקלאסית מתבוננת על החזון כעל תמונת מציאות רצויה אשר נדרשת לארגון כדי לדעת הארגון הולך. סוג החשיבה הזה רלוונטי כאשר מתמודדים עם שאלות מהעולם ה[[פשוט]], אך הוא כושל למול בעיות [[סבוך|סבוכות]] בהן רכיב ה[[התהוות]] מצוטט במרכז.מבט מחודש, בהמשך למודל ל[[ניהול האפקט המערכתי]], יבחן את החזון לא כתמונת מציאות שהארגון מחוייב להשגתה בצורה שבה נהגתה, אלא כברית ממושכת עם המציאות לקידום עניין מסויים. לכן החזון אינו רק מראה אלא גם חוזה.