7,737
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מבט מחודש זה, בהמשך למודל ל[[ניהול האפקט המערכתי]], יבחן את החזון לא כתמונת מציאות שהארגון מחוייב להשגתה בצורה שבה נהגתה, אלא כברית ממושכת עם המציאות לקידום עניין מסויים. לכן החזון אינו רק מראה אלא גם חוזה. במובן זה, החזון הוא תנאי הכרחי לפיתוח תהליך משמעותי ומתמשך עם המציאות כהצהרת כוונות למולה, ועל כן הוא לא משמש רק פנימה אלא גם החוצה.
אבל כמו חוזה, או ברית, יש גם תנאים שבהם הברית מופרת. שלא כמו חוזה, שתנאי ההפרה שלו קבועים מראש, תנאי ההפרה של ברית מתפרשים לפי ההקשר המחודש, מאחר והברית היא בבסיסה אינטר-פרסונלית, ולא משפטית-מילולית. הפרת הברית בהקשר החזון מצויה באותו מקום שהמציאות טופחת על פניו של הארגון, ומוכיחה כי להצהרת הכוונות שלו אין תוחלת; המציאות מוכיחה כי היא בגדה באמון ומובילה להפרת הברית.
ברמה הפנימית, תכלית החזון היא לא רק תכנו אלא ההזדמנות שהוא מכיל לקידום שיח חזוני בארגון . [[חשיבה אסטרטגית|בהמשך לביקורתו של מינצברג על תכנון אסטרטגי שמעקר את החשיבה האסטרטגית]] ניתן לטעון כי מהות החזון היא לא בכך שהוא נוסח ואף לא בתהליך הניסוח שלו (שהוא אירוע שכדאי לנצלו לטובת רתימת הארגון) אלא בכך שהוא נוכח גם כשלא מזכירים את החזון. הנוכחות הזו נעוצה בשאלה האם בארגון קיימת חשיבה מעבר ל[[אופק]] וכיצד ניתן להמשיך ולפתח חשיבה זו.