:* '''העיסוק בחזון הופך להיות מלאה''' - הדיון החוזר ונשנה בחזון איננו מחובר ל[[בינה]] הארגונית (הידע המעשי) ולכן העיסוק בו נובע יותר מידע מוקדם ומטיעונים לוגיים. דיונים מן הסוג הזה גורמים להתנתקות של העובדים מן הדיון באופן שפוגע בנוכחות הכללית בתוכו.
:* '''החזון המוצהר הופך ללא רלוונטי''' - שני ההיבטים האמורים אותם מחולל החזון (שילוביות ורתימה) אינם יכולים להתקיים במקום שבו החזון איננו מתייחס לקיים בארגון. תהליך ההתנתקות גורם לכך שהחזון עצמו מנוסח באופן שחורג לגמרי מן הרובד הקיים, ובכך שיח החזון נכנס ללופ הרסני של ניתוק מן הארגון.
כאשר ארגונים מגיעים למצב מעין זה, ברוב המקרים מה שיידרש הוא [[דואלוג ]] (דיון מתוך עשייה אפקטיבית) ולא המשך הדיאלוג שאיננו מוביל לתכלית כלשהי. מתוך שיקום האמון בתהליך העשיה ניתן להחזיר את האמון בדיון ומתוך כך גם לשוב ולנסח חזון.
==היכן החזון המוצהר חיוני?==