שינויים

אף שהחזון חייב להגיע מתוך [[חילוץ]] של הידע המעשי הקיים, מתקיימת קפיצה ([[מסגור מחדש]]) בין הניתוח והחילוץ לבין החזון. תהליך החילוץ מספק את הלגיטימציה הארגונית לחזון המתגבש, אך קפיצת אמונה היא זו המספקת את ההשראה הנדרשת. הפשטות והעמימות של החזון אמורות לסייע בהטמעתו לאורך זמן. עם זאת, ההטמעה החשובה ביותר של החזון נובעת מפעולות ממשיות ההופכות אותו מגלוי ומדוקלם לסמוי ומניע בפועל.

== סיכום: מבט מחודש על תפקיד החזון ==

החשיבה הארגונית הקלאסית מתבוננת על החזון כעל תמונת מציאות רצויה אשר נדרשת לארגון כדי לדעת הארגון הולך (מה שמכונה "כוכב צפון"). סוג החשיבה הזה רלוונטי כאשר מתמודדים עם שאלות מהעולם ה[[פשוט]], אך הוא כושל למול בעיות [[סבוך|סבוכות]] בהן רכיב ה[[התהוות]] נמצא במרכז. מול בעיות מן הסוג הזה ארגונים מתקשים לנסח חזון בעל משמעות ("להיות הארגון המוביל ב..." לא נותן באמת כיוון) וגם אם זה מנוסח הוא הופך לפלקט על הקיר ולא ממלא את יעודו.