חשיבה מערכתית

פרדיגמה חדשה לניהול וייעוץ אסטרטגי
(הופנה מהדף שמעון נוה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Systems thinking about the society.svg

חשיבה מערכתית (system thinking) היא יכולת ההתבוננות בסביבה סבוכה המורכבת מאלמנטים רבים, ופיתוח אסטרטגיות לפעולה ולהובלת שינוי בתוכה. בשנים האחרונות החשיבה המערכתית תופסת מקום נרחב מאוד בפיתוח יכולות אסטרטגיות של ארגונים וחברות ושל המנהלים בתוכן. יש להבחין בין חשיבה מערכתית מלשון מערכת, לבין דרג מערכתי, מלשון מערכה וכן להדגיש כי חשיבה מערכתית אינה מערכתיות או קונפורמיזם.

Cquote1.png

The more we study the major problems of our time, the more we come to realise that they cannot be understood in isolation. They are systemic problems, which means that they are interconnected and interdependent.

Cquote2.png
– קפרה, מובא אצל מ. ג'קסון - System Thinking


מחשיבה לינארית לחשיבה מערכתית

חזון ללא חשיבה מערכתית, למשל, עלול להסתיים בשרטוט תמונות נלבבות של העתיד, ללא כל הבנה מעמיקה מה הם הכוחות של לשלוט בהם כדי להגיע מכאן לשם. זוהי אחת הסיבות שחברות רבות שקפצו בשנים האחרונות על "עגלת החזון" גילו שלא די ברעיונות נשגבים כדי להטות את גלגל המזל של החברה. ללא חשיבה מערכתית זרע החזון ייפול על אדמה צחיחה.

הארגון הלומד, פיטר סנג'י, עמ' 20


הצורך הגובר בפיתוח חשיבה מערכתית בארגונים נובע מעלייה מתמשכת ברמת המורכבות בניהול (בשל גלובאליזציה, עלייה בקצב השינויים והצפת מידע) לצד הבנה של החסמים הקיימים בחשיבה הלינארית המסורתית. בניגוד לאחרונה, החשיבה המערכתית מבקשת לבחון את יחסי הגומלין המרובים הקיימים במערכת, ולא לעשות להן רדוקציה להשפעה סיבתית חד-צדדית שאיננה מייצגת נאמנה את המציאות. ד"ר פנחס יחזקאלי כותב כי חשיבה מערכתית הינה:

Cquote2.png

ההבנה שאנו פועלים במערכת מורכבת, הכפופה לתכונות ולחוקים של מערכות מורכבות, המאפשרים לנו יכולת ניתוח טובה שלה, של הסביבה המשימתית בה היא פועלת ושל מערכות יריבות בסביבה הזו. בניתוח זה ניתן להבחין בהשפעות הדדיות של מרכיבים שונים על המערכת כולה והתמודדות עם בעיות בצורה רב ממדית (פתרון בעיה לטווח ארוך ולא בצורה נקודתית), בין תחומית ואינטגרטיבית (פתרונה של אותה בעיה בצורה שתעלים אותה כליל מארגון שלם ולא רק ממערכת אחת בו). הגדרה אחרת היא "היכולת לחשוב ולפעול בהרמוניה בסביבה עתירת סתירות" (נוה, 2003, ע' 206).

Cquote1.png

ביסוד החשיבה המערכתית מצויה ההבנה כי לא ניתן לפתור בעיות מהותיות במערכת מתוך רדוקציה שלהן לגורמים. זאת משתי סיבות:

  • המורכבות נמצאת גם ביחידות היסוד - מצד אחד גם היחידות הקטנות ביותר מקיימות בתוכן מורכבות רבה, ולעתים מהוות פרקטל שמהדהד את מבנה הזיקות במערכת הרחבה. כך, למשל, גם יחידת היסוד של המערכת החברתית - האדם הפרטי - מכילה בתוכה מורכבות אינסופית המהדהדת את המורכבויות החברתיות הרחבות.
  • האתגרים פרוסים על פני המערכת - מכלול הזיקות, ולא הגורמים השונים, מייצרים את התופעות הנגלות במערכת, ועל כן יש להתמודד עם הזיקות המערכתיות.

כלים ותנאים לפיתוח חשיבה מערכתית

הצורך לבחון אלמנטים רבים קשה מאוד לתודעה האנושית, בייחוד כזו שהורגלה לחשיבה לינארית-לוגית. בשל כך יש להבין את התנאים והכלים הנדרשים לפיתוח חשיבה מערכתית. החשיבה המערכתית נדרשת הן בשלב של הבנת המערכת בה אנו פועלים והן באשר למטרות הפעולה והשינוי אותו אנו מבקשים לקדם.

הבנת המערכת

הבנת האלמנטים הפועלים ומערכת הזיקות בניהם מצריכה מצד אחד יכולת סקירה רחבה ככל הניתן, ומצד שני יכולת לצמצם את כל המידע הרב לכדי ידע בעל משמעויות אופרטיביות. הטענה הבסיסית של ד"ר צבי לניר היא שאופי החשיבה האנושית הוא מערכתי וסבוך בבסיסו ועל כן מתאים במיוחד להבנה של מערכות סבוכות. להלן כמה כלים ליצירת מבט מקיף אך פשוט אודות מערכת:

  • חשיבה "עננית" - הסקירה של השלם המערכתי גורמת לחשיבה האנושית להכנס למצב "ענני" - יותר מידי אינפורמציה שקשה לאחסן אותה במגירות מוכנות מראש. על כן שלב זה קשה מאוד לחלק מן האנשים. אבל עם ההתעבות של הענן אנו מבינים יותר ויותר קשרי גומלין בין האלמנטים והופכים את הענן לבר-נשיאה. החשיבה על הענן היא בהכרח חשיבה על השלם המערכתי וניסיון להבין את ההקשרים השונים של פעולת המערכת והיחסים בין חלקי המערכת השונים.
  • המשגה - ההמשגה, קרי - היכולת להפוך דפוסים מורכבים לייצוגים מילוליים פשוטים אך לא מקבעים מאפשרת לנו להתמודד עם הסיבוכיות הרבה. תהליך ההמשגה מצריך מרחב שיח בתוכו יווצרו המושגים החדשים. ההמשגה נעה כל העת בין הפשטה של היבטים קונקרטיים לבין קונקרטיזציה של המושפט.
  • דיון רוחבי - קבוצה אשר נכנסת יחד אל הענן, תסייע ליצור לאורך זמן מושגים והבנות חדשות אודות המערכת, ובשלב מאוחר יותר גם למסגר מחדש (to reframe) את מכלול המרכיבים ולייצר הבנה פשוטה של מערכת הזיקות. צורת החשיבה בקבוצה מאפשרת את היכולת לחולל חשיבה גילויית ולא לינארית. החשיבה הגילויית היא זו שמייצרת לאורך זמן ולעתים ברגעי גילוי מהירים הבנות חדשות ומהותיות על המערכת. ההנחה העומדת מאחורי החשיבה הגילויית מתייחסת לכך שבמערכת רב הסמוי על הגלוי, והפיכת דפוס למובן היא אקט של היחשפות ולא של אנליזה בלבד.
  • מפה מושגית - יצירה של מפות מושגיות מאפשרת להתמודד עם מגוון מושגים, לצייר את מערכת הזיקות בניהם ולבסוף לנוע אל עבר המסגרת הכללית הרצויה. המפה המושגית מסייעת לצייר ניגודים משלימים ומתחים מובנים בין רכיבי המערכת והגיונותיה.

אופן הפעולה במערכת

המורכבות של האתגרים מצריכה גם שזירה של מענה הנותן ביטוי למכלול המרכיבים והמתחים, ומבקש לחולל התהוות חיובית במערכת. לשם כך נדרשת:

  • מנהיגות הסתגלותית - תחום הידע של המנהיגות ההסתגלותית עוסק ביכולת להניע תהליכים מערכתיים מורכבים להשגת שינוי הסתגלותי במערכת.
    • שהיה במקביל במערכת וברחבת הריקודים - כדי להיות מסוגלי לייצר ידע אופרטיבי רלוונטי, יש צורך לשהות במקביל הן במרחב העשייה (רחבת הריקודים), והן בהתבוננות מערכתית רחבה (המרפסת).
    • ויסות הטמפרטורה - יש לדעת כיצד לווסת את טמפרטורת העבודה והשינוי במערכת כך שיישמר לאורך זמן מצב צבירה המאפשר שינוי.
    • רתימת שותפים - הצורך לחולל שינוי מערכתי מחייב רתימה של שותפים, רתימה שאפשרית לרוב מקרב אלו שאינם רואים את עצמם כרלוונטיים לסוגיה הנדונה.
  • כל אלו עולים לכדי יכולת לעצב את המערכה ולהובילה - עיצוב המערכה מתייחס לתובנות המערכתיות-אופרטיביות, וניהול המערכה לאופן ההובלה לאורך זמן של השינוי המבוקש.

מקורות החשיבה המערכתית

אקו-סיסטם - מערכת אקולוגית-ביולוגית מורכבת

החשיבה המערכתית הינה גישה רב תחומית שלה מקורות רבים. מצד אחד ניצב התחום של תורת המערכות המורכבות, ממקורותיו בתחומי המדעים המדוייקים, ומצד שני התנסויות ניהוליות שונות, במגזר העסקי, הממשלתי, והצבאי.

השימוש בביטוי חשיבה מערכתית בתוך הקשרים ארגוניים צמח בראשיתו בתחום של הנדסת תעשיה וניהול לאור הצורך לארגן פרוייקטים מורכבים ומרובי משתנים. התנסויות אלו הובילו ליצירת מפות תכנון שבהן מרכיבים רבים מתחברים יחד למערכת אחת. עם זאת, החשיבה ההנדסית על מערכות מתמצה בסוף לתחום המערכות הסגורות שבהן ניתן להבין את הקשר הלוגי/סיבתי בין כל המרכיבים. בעולם של מערכות פתוחות שבו לא ניתן להבין את הקשר הסיבתי בין כל המרכיבים יש צורך לייצר כלים תפיסתיים חדשים. התחום המדעי של חקר מערכות סביבתיות (אקו-סיסטם)הזניק את היכולות לחשוב ולהבין את המורכבות המערכתית. החשיבה המערכתית בארגונים ובמערכות סבוכות, שנסמכת תורת המערכות הסבוכות נכנסת בדיוק לפערים אלו.

ד"ר פנחס יחזקאלי מתאר את השלבים המכריעים ביצירת תחום זה:

המושג חשיבה מערכתית נטבע על ידי המהנדס ג'אי פורסטר (Forrester) (Richmond, 1994, ע' 3). חשיבה זו מפרשת את העולם שבו אנחנו חיים במונחים של תורת המערכות המורכבות. זאת, מתוך ההבנה שדיסציפלינה זו מאפשרת התמודדות טובה יותר עם המורכבות של "סביבתנו המשימתית", בעולם דינאמי, המשתנה במהירות (רזי ויחזקאלי, 2013).

מושג זה התפרסם מאוד בעקבות ספרו הפופולארי של פיטר סנג'י, מתלמידיו של פורסטר, שיצא לאור ב- 1990 – "הארגון הלומד" (The Fifth Discipline)... סנג'י מונה חמש דיסציפלינות, כשהחמישית – המצויה במוקד הספר – הינה המושג "חשיבה מערכתית" (Systems Thinking) (Senge, 1990, ע' 89). הוא הגדיר "חשיבה מערכתית" כחשיבה לא-ליניארית, העוסקת בראיית השלם; והסביר ש"חשיבה מערכתית" נדרשת בימינו יותר מאשר בעבר, משום ש"אנו הולכים וכורעים תחת נטל המורכבות"

בהקשר הישראלי, ובייחוד בספירה הבטחונית קדמו את מושג החשיבה המערכתית ד"ר צבי לניר וד"ר שמעון נווה שפעלו יחד במלת"ם בשנות ה-90' וה-2000. תרומתו של לניר לחשיבה המערכתית בישראל, הנגישה בעיקר את הבעיות התפיסתיות של מערכות (אותן כי בשם כולל תופעת ההפתעה הבסיסית, ואת האופן שבו ניתן לחולל שילוביות ולקדם את הרלוונטיות המערכתית, על ידי פיתוח תהליכי למידה בסיסית, על ידי המשגה ומסגור מחדש.

תא"ל (מיל') שמעון נווה היה שותף (יחד עם צבי לניר ודוביק תמרי) לקידום מהפכה תפיסתית בחשיבה הצבאית בצה"ל ובעולם המערבי. נווה פרסם בראשית שנות ה-90 את ספרו אמנות המערכה, המחבר בין התחום של תורת המערכה ממקורותיה הסובייטיים עם התחום העולה של תורת המערכות[1]. החיבור הזה שאפשרי רק בעברית (מערכה/מערכת הם operation ו-system באנגלית) יצר תחום חדש של חשיבה. לטענת נווה לכל מערכת אנושית קיים היגיון מארגן שמאפשר לה לפעול יחד. ההיגיון הזה הוא רציונאל הפעולה של המערכת. ההבנה של הרציונאל מאפשרת בהיבט הצבאי לפעול באופן מושכל כך שיפגע רציונאל הפעולה המערכתי של היריב. בכך, נווה יוצא חוצץ כנגד העמדות הגורסות כי מטרת המלחמה היא השמדת היריב. ההשמדה, שהינה חשיבה רדוקציוניסטית אודות המערכת, כמעט תמיד איננה אפשרית ולרוב גם אינה רצויה.

השפעתו של נווה דרך המרכז לחקר תורת המערכה (המלת"ם) הובילה לגיבוש רעיונות פעולה חדשים בצה"ל שסייעו מאוד בהתמודדות עם הטרור הפלסטיני בראשית שנות ה-2000. עם זאת, כנגד התהליכים כוונה ביקורת רבה לאחר הקשיים במימוש תפישת הפעולה החדשה של צה"ל במלחמת לבנון השניה.[2]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ר' גם שמעון נווה, האמנות המערכתית ותיאוריית המערכות הכללית, מערכות 344-345, ינואר 1996, עמ' 2-15.
  2. להעמקה נוספת בנושא זה ראו פוסט בבלוג דואלוג